הנחיה 2.5 - חזרה מעדות אמת במקרה של אלימות מינית | גל שרגיל יו"ר 'אחת מתוך אחת'

 הנחייה 2.5 עולה הרבה בהקשרים של אלימות מינית ופיזית, בעיקר על ידי ארגונים שמקדמים זכויות גברים.  הנחייה 2.5 ניתנה על ידי שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דורית בייניש כאשר הייתה פרקליטת המדינה.

 

ההנחיה הוצאה בשנת 1993 תחת הכותרת - "מדיניות התביעה בהעמדה לדין של עד תביעה ו/או מתלונן שחזר בו במשפט מעדותו במשטרה".

 

הנחייה 2.5 מתייחסת באופן כללי למדניות של העמדה לדין, ולא רק לנפגעות תקיפה מינית. זו המדיניות לכול העבירות באופן כללי, עבירות כמו אלימות, גניבה, הסגת גבול ועוד.

 

בשנת 2003, שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל בתפקידה כפרקליטת המדינה הוסיפה שני סעיפים המתייחסים לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ולנפגעות ונפגעי אלימות בכלל:

 

1. בזמן קבלת החלטה על נקיטת הליכים נגד עד שהיה קורבן לעבירת מין או אלימות, ראוי לקחת בחשבון את מצבו הנפשי של העד בעת המשפט (במיוחד כשמדובר בקורבן שהוא קטין שצריך להעיד נגד קרוב משפחה) ולבחון האם העדות המקורית היא עדות אמת והסתירה נובעת מחשש מהנאשם, מרצון להשכין שלום בית, מקיומן של רגשות אשם כלפי הנאשם, מהעדר כוח הנפשי הנדרש כדי להעיד נגדו בבית המשפט עדות מפלילה, וכדומה. במקרים אלה, קבעה ארבל, יש לנקוט גישה זהירה ולהימנע, ככלל, מהעמדת הקורבן לדין בגין מתן עדותו הסותרת.
    

2. בהתאם לסעיף 1, רק במקרים נדירים יש מקום לניהול הליכים פליליים נגד העד במקרה שכזה ובוודאי שאין מקום לעצרו לצרכי חקירה. יחד עם זאת, מובן, כי עדיין יש מקום לנהל חקירה שתחשוף האם הודח הקורבן לחזור בו מעדותו במשטרה, ואם כן - מי האחראי לכך.

 

האם באמת איש/ה שמעלילה עלילת שווא לא תיתבע...?

אז מה בעצם אומרת הנחיה 2.5?! האם באמת אי אפשר להגיש כתב אישום כלפי אישה או גבר המשקרים למשטרה? התשובה היא - לא, לא ולא. מי שמגיע/ה לתחנת משטרה, מעליל/ה עלילה, משקר/ת ומרמה - ניתן להעמיד לדין בגין "מסירת ידיעות כוזבות- סעיף 243 לחוק העונשין.

 

ההנחיה 2.5 היא הנחייה אנושית המכירה במצב הקשה של נפגעות ונפגעי אלימות מינית ואלימות פיזית והיא אומרת:

 

1. יש להתחשב במצב הנפשי של נפגעות/י עבירת מין או אלימות
    

2. כאשר קיימות סתירות בעדויות (במשטרה, למשפט) וכאשר העדות המקורית היא עדות אמת, צריך דבר ראשון לבחון האם הסתירות נבעו- מחשש מהנאשם, רצון להשכין שלום בית, רגשות אשם, חוסר רצון או יכולת להעיד בבית משפט.
    

3. במקרה וקיימות נסיבות מקלות לביצוע הסתירה בעדות, יש להימנע מהגשת כתב אישום על עדות סותרת על פי סעיף 240(א) לחוק העונשין. מאחר והעדות המקורית היא אמת, והתקיימו נסיבות שגרמו למתלונן/ת להעיד עדויות סותרות, ההנחיה היא להעמיד לדין רק במקרים נדירים.

 

הנחיה זו, תקפה לסעיף 240(א) לחוק העונשין –"המוסר הודעות או עדויות, בענין אחד בפני רשויות שונות, והודעותיו או עדויותיו סותרות זו את זו בשאלה עובדתית שהיא מהותית לגבי הענין, ועושה כן בכוונה להטעות, דינו - מאסר חמש שנים".

 

ההנחייה 2.5 תעמוד לטובת הנפגע/ת:

1. כשהוגשה תלונת אמת על אלימות מינית או פיסית, ולאחר זמן מה חזרו בהן/ם מהתלונה. עדות סותרת זו, לא תעמוד לחובתה/ו של המתלונן/ת אם העדות המקורית היא אמת  ובגלל השפעות חיצוניות או פנימיות הנפגע/ת חזרו מהתלונה
    

2. כאשר קיימת סתירה בעדויות בין המשטרה למשפט, והתנאים של הנחייה מתקיימים - העדות המקורית היא אמת ובגלל השפעות חיצוניות או פנימיות הנפגע/ת חזרו מהעדות.

 

מה בין הנחיה 2.5 לבין עדות שקר במשטרה או עלילת שווא?

כלום. סעיף 243 בחוק העונשין (ידיעות כוזבות) סעיף המדבר על עדות שקר הוא סעיף אחר שאינו קשור להנחיה 2.5.
למה? כי הנחיה 2.5 מדברת אך ורק על תלונת אמת ראשונית. עדות אמת ראשונית, לעומת סעיף 243 שאומר שביודעין ניתנה עדות שקרית. 

 

הקריאות של ארגונים מסוימים לבטל את ההנחיה הזו משום שזה מקנה לנשים אור ירוק להגיש תלונות שווא מראה על חוסר הבנה מובהק בהבנת הנקרא, והמשך רצון להלך אימים על נשים כשהן לא מוכנות לשתוק יותר ומגישות תלונה. גם על פי ההנחיה, אין הגנה ובוודאי שלא אוטומטית על נשים שהגישו תלונה על אלימות מינית או פיזית, במידה והתלונה היא כוזבת ניתן להגיד כתב אישום על פי סעיף 243 לחוק העונשין, אך כמו בכל עבירה אחרת קיים שיקול דעת לפרקליטות האם להגיש או לא להגיש כתב אישום, על פי הנזק שנעשה לאדם והאם מתקיימים יסודות העבירה המאפשר הרשעה.