שנת הלימודים החלה ויחד איתה תופעה שאני עדה לה בכל פתיחת שנת לימודים בשנים האחרונות: קוד לבוש. לבנות בלבד. בחינוך החילוני הציבורי. את נערה? שימי לב לסוג הגופייה. בחלק מהמקרים אסורה גופיה. אסור מכנסיים קצרים. הקפדה על אורך השרוולים. על מפתח הצוואר בחולצה. מורות מסתובבות ומעירות לנערות. נוזפות. שולחים אותן הביתה. בכניסה לבית הספר עומד המנהל. בוחן כל נערה שמגיעה. מעיר הערות על לבוש שלא מוצא חן בעיניו. "זה בוטה מדי", "פרובוקטיבי", "לכי הביתה להחליף".

 

וכל זה למה? כי מערכת החינוך הסירה לחלוטין אחריות מחינוך נערים. לדעתי מערכת החינוך מאמינה באמונה שלמה שנערים הם קופים חסרי שכל, חסרי יכולת למידה. יצורים פראיים שאי אפשר לחנך. שאי אפשר ללמד אותם. יצורים חסרי רגשות. שלא יכולים, מסוגלים או רוצים להיות בעלי חמלה. רגישות. אכפתיות לזולת. מוסר. יצורים שאינם מסוגלים לראות את הזולת, לקרוא שפת גוף, להקשיב ולראות, במקרה הזה את 'האחרת'. את הנערה שלומדת איתם.

 

"האחר הוא אני"? פחחחח. אם בית ספר היה מחנך נערים ש"האחרת היא אני" צוות המורות והמורים המסור לא היה מעלה בדעתו למשטר את הלבוש של נערות כדי למנוע פגיעה מינית (דבר שהוכח שוב ושוב ושוב במחקרים כלא יעיל, לא משנה ולא קובע כ-לום. לצערנו בחברה החרדית, הדתית, החילונית, הערבית, במקומות בהם נערות ונשים מתלבשות מכף רגל עד ראש – יש פגיעות מיניות באופן קבוע כמו במקומות מתירניים יותר).

 

אם בית הספר היה באמת רוצה לחנך ש"האחרת היא אני" הוא היה קובע קוד לבוש אחיד לנערות ולנערים. מה מותר ומה אסור, באיזה אופן ראוי להתלבש לבית הספר ומה לא מקובל. וברגע שהייתה הטרדה מינית בבית הספר (ואו הו! יש הרבה פגיעות מיניות בבית הספר. אתן/ם מוזמנות/ים לעמוד שלנו לראות כמה) הוא לא היה מאשים את הנערות ש"לא התלבשו כראוי" ו"הביאו את זה על עצמן" בבורות, בחושך, בחוסר הבנה, בחוסר מקצועיות. הוא היה מעיף לאלף עזאזלים את הנער שהרשה לעצמו להתנהג לנערה כאילו היא חפץ שמסתובב בחצר בית הספר כדי לענג אותו, לספק אותו או להוות קישוט במרחב עבורו ומעביר מסר לנערות, שהמרחב הבית ספרי הוא מקום מוגן עבורם ומסר לנערים. מסר שאומר: אתם יצורים בעלי תבונה ורגישות. אתם בני אדם. אנחנו כחברה, כהנהלה, כצוות מורות ומורים סומכים עליכם שאתם מסוגלים ללמוד מהי התנהגות נכונה. טובה. רגישה. אחראית. מוסרית. נאותה. אנחנו כצוות מחנך