top of page

"מה הסיפור שלך?! מה כבר אמרתי?! זו רק מחמאה!"

אחד מהדברים שמהווים את הפער הכי בולט בין נערים וגברים לבין נערות ונשים במרחב הציבורי - זו תחושת הפחד. נערים וגברים לא חווים את זה ולכן הרבה פחות מבינים את זה, אבל נערות ונשים בישראל ובעולם מסתובבות במקומות ציבוריים, ברחוב, באוטובוס או בקניון בתחושה של דריכות ופחד. למה? כי נערים וגברים מעירים להן, עוצרים אותן בדרך, קוראים להן או מדברים כאילו מאחורי הגב שלהן על המראה שלהן, הבגדים שהן לובשות, מבנה הגוף שלהן ועוד. וזה מעיק. מטריד ומפחיד. 

 

 

 

 

פרויקט 'אמת מהמדפסת'

מדפיסות-תולות-מצלמות - עושות שינוי!

 

 

מה את צריכה לעשות?

1. קליק ימני על קובץ ה-PDF המצורף מטה (שיש בו בדיוק את מה שיש בדף בימינך)

2. פתח קישור בכרטיסיה חדשה (הדף יפתח בחלון נפרד)

3. קליק ימני - שמירת הקובץ על המחשב שלך

4. הדפסת הקובץ מהמחשב שלך (הקובץ בשחור לבן, מתאים למדפסת רגילה ולנייר רגיל A4)

5. תלי את דף ההסברה במקום ציבורי. בבית הקפה, בעבודה, בבית הספר, בשירותים ציבוריים, על לוח המודעות בשכונה או בכל מקום אחר.

6. (אם את רוצה) צלמי את דף ההסברה תלוי והעלי את התמונה לעמוד שלנו :)

נערות ונשים מסתובבות ברחוב כי הן צריכות להגיע למקום כלשהו ולא כדי לספק תפאורה או נוף. 

 

הסיבה שנערות ונשים מתעלמות מקריאות אליהן ועליהן ברחוב היא כי אומרים להן כל הזמן "תתעלמי ממנו" וגם בגלל שהן רגילות לזה. זה קורה כל הזמן ואי אפשר להגיב לכל דבר. כמו כן יכול להיות שהן נבוכות, פוחדות או לא יודעות איך להגיב. 

 

זה לא משנה את זה שהחוויה הכללית של נערה או אישה מהליכה ברחוב בישראל היא הרבה פעמים פחד, מועקה, חשש, כעס והשפלה.

 

אתה יכול לעזור לנערות ונשים שאתה אוהב באמצעות זה שתפסיק לעשות את זה ותעזור להשתיק נערים וגברים בסביבתך שעושים את זה.

נשים מעולות כתבו - חומר קריאה נוסף

 

למה אתה לא אמור להגיד לבחורה האקראית ההיא ברחוב שהיא נראית טוב

 

 

"אהה, האביב. תקופה נפלאה. הפרחים מלבלבים, הציפורים מצייצות, סטודנטים מבועתים מסיימים לימודיהם, וסחבקים באינטרנט מהרהרים בשאלה הפילוסופית עתיקת היומין: "אבל למההההה אסור לי לומר לבחורה אקראית ברחוב שהיא כוסית?"...

... מכאן מגיעים כל סוגי ה"אבל מה אם אני אומר את זה בצורה כזו? ומה אם בצורה אחרת? אבל מה אם אני ממש מבהיר שאני לא מנסה להיות דוחה או מלחיץ? אבל למה לעזאזל אני לא יכול פשוט לתת מחמאה לבחורה?"...

אם אתה לא יכול להבין – פשוט תאמין לי / דורית בן שלום

 

 

"...בכל פעם שאני יוצאת מהבית אין גבול לטינופת שיוצאת מהפה שלהם: התחת שלי, הציצים שלי, הכוס שלי הם הפקר, כל אפס מאופס מרשה לעצמו להביע את דעתו עליהם ולשתף אותי במה שישמח לעשות בהם. בי. חלק מהאפסים מעדיפים מגע על פני הסבר מילולי כשיש להם הזדמנות. אז למדתי להיאטם ולהתקדם, כאילו לא שומעת, כאילו לא רואה, ממשיכה ללכת, תמיד הולכת מהר, הבעה אטומה, כאילו בדרך להציל חיים או בדרך חזרה מלוויה, לחיות עם זה כחלק דוחה אך בלתי נמנע מהחיים, לא לתת לזה להגיע אלי. פעם אחת משהו דווקא הגיע, זעזע, ערער אותי לגמרי..." 

קרדיט קומיקס: lettycartoons.com

קרדיט תרגום: "שולפת ציפורניים" www.sholefet.com

היומיום של ההטרדה המינית / ח"כ תמר זנדברג

 

 

"...אני מניחה שעד לרגע זה חשבת, שהרחוב כפי שהוא מוכר לך הוא הרחוב של כולם. הוא הרחוב הטבעי. ובכן, הרחוב שאתה מכיר הוא לא אוניברסלי. הוא רחוב גברי. הרחוב הנשי הוא רחוב שונה. הוא רחוב שבו הגבולות בין האינדיווידואל ובין סביבתו מסומנים באופן הרבה פחות ברור. הוא רחוב שלהרבה מאוד אנשים מותר לפלוש אליו, לומר מה שהם רוצים, לצעוק, לשרוק, לקרוא, לקלל, לחדור למרחב האישי – הפיזי והסימבולי – עם הצעות לא רצויות, לנגוע באגביות, להתחכך, ועוד.

 

אני רוצה לספר לך, שאני (לצורך קריאת שורות אלה מותר לך להניח שאני אישה) לא הולכת לים לבד. הפעולה הפשוטה של להתיישב על החול, ללבוש בגד ים ולטבול במים היא כמעט בלתי אפשרית עבורי. היא בטח מאוד לא נוחה, לא נעימה, היא מטרידה..."

bottom of page